הלמידה באמצעות הערוץ החזותי היא תהליך דינאמי מורכב הכוללת בתוכה קליטת גירויים רבים המשתנים בלי הרף בזמן ובמרחב, יחד עם היכולת לפרש את משמעות הגירויים הללו ואת חשיבותן. כדי שהראייה תספק לילד מידע בעל משמעות, על העיניים והמבנים הנלווים להן לראות בבירור, עליהן לנוע ולהתמקד לפי הצורך במטרות הנעות בחלל שבו האור והרקע משתנים כל העת, עליהן להתייחס לפרטים רלוונטיים ולהתעלם מפרטים שאינם רלוונטיים ועליהן להעביר את כל המידע הזה למוח מבלי לסלף אותו. מרגע שהמידע החזותי מגיע למוח, על המוח להבינו או לפרש אותו ובכך ליצור עיבוד מידע חזותי וקוגניציה חזותית. איכות הראייה והתפיסה החזותית של הילד משפיעה על כל ההיבטים של התפתחותו הפיזית, השכלית,הרגשית והחברתית. התפיסה החזותית היא מרכיב מכריע ביותר בלמידתו של הילד. ילדים עם בעיות הפוגעות בתפיסה החזותית מתקשים לזהות, לזכור ולארגן דימויים חזותיים לפי הצורך, על מנת להבין את הסמלים הכתובים והמאוירים המשמשים ללמידה (קורץ,2011).
בעיות ראייה קשורות פעמים רבות ללקויים התפתחותיים שונים והן נפוצות בילדים עם אוטיזם, שלעיתים קרובות מציגים התנהגויות כגון הימנעות מקשר עין, בהייה באורות או בעצמים מסתובבי,הסתכלות בדברים מזווית העין והימנעות מהתבוננות ישירה בידיהם בעת ביצוע פעולות הכרוכות במוטוריקה עדינה. ילדים רבים עם אוטיזם מגלים רגישות יתר למגע או לגירוי חזותי ונמנעים מחוויות כאלה. תשומת ליבם ממוקדת יותר בתחושות הגוף הבסיסיות הקשורות לערנות שכלית, למנח הגוף, לתנועה ולמגע. כל עוד הם אינם לומדים לעבד את המידע מתחושות אלה באופן אוטומטי, קשה להם להתייחס למידע חזותי. כאשר הם ממקדים את מלוא תשומת ליבם בגירויים חזותיים, הם עשויים להתעלם מהראייה ההיקפית ולהישאר מקובעים בפרטים חסרי החשיבות של המשימה. עקב כך אינם מצליחים במקרים רבים להתקדם במסלול הרגיל של התפתחות הראייה ולהבין את ההיגיון שבמידע החזותי החיוני ללמידה.
