חציתי את גיל 50. קצת נצבט הלב, אבל יחד עם זאת, יש משהו בגיל הזה שמהלך בי כבוד וקסם, עם קורטוב של חשש. אם תשאלי אותי, לא הייתי מוותרת על אף שניה בחיי, הייתי חותמת על כל טעות, פאשלה, אובדן ומהלך שעברתי. אוהבת כל שנייה ולא מתגעגעת לאף אחת מהן.
במהלך השנים למדתי לצפות ולהתאהב בכוחן של נשים בוגרות, בשלות. נקודת המבט אז רחבה וישנה פרספקטיבה עניינית יותר על החיים. לדברים הקטנים יש מימד של עומק וחשיבות ומחפשים פחות את ה- WOW והגדול. יונג כתב בספרו Memories, Dreams and Reflections שבמחצית השנייה של החיים, אנשים לעיתים קרובות מעמיקים יותר בחיפוש אחר משמעות. בגיל זה נשים מתחברות שוב לשאיפות, ליצירתיות, לערכים ולחוכמה שלהן, קולן הפנימי נעשה ברור וחד יותר במישורים השונים של החיים.
לכולנו יש סיפור חיים שנותן את אותותיו בנראות החיצונית שלנו. מרביתנו מתהלכות עם דימוי עצמי המורכב ממורכבות חיינו ומשינויים שעבר גופנו. בספר "תבונת גיל המעבר" נותנת ד"ר כריסטיאן נורתרפ הסבר מעמיק יותר לאותם שינויים. היא כותבת שבשנות הפוריות ההורמונים של האישה מייצרים לעיתים קרובות מעין מסך המכסה על המודעות שלה לצרכיה האישיים. מסך זה עוזר לה להתעלם מקשייה הרגשיים וממקד אותה בפעילות המיועדת בעיקר לצרכי משפחתה וסביבתה הקרובה. ההורמונים שבגופה מחזקים רגשות של סיפוק מתפקידה האימהי. בגיל המעבר, כשמסך זה מוסר עקב השינויים ההורמונליים, תיתכן מודעות גבוהה יותר של האישה לרגשותיה, למאווייה, וגם לכעסיה. יכולתה לבקר וליצור הבחנה בחברה מתחדדת, ולעיתים קרובות היא מרגישה דחף גובר להביע את עמדתה ולחולל שינויים.
מתוך מקום של אהבה וצורך החלטתי להתמקד בעבודתי בצילום נשים בוגרות, או כפי שנהוג לקרוא לשלב זה 'גיל המעבר'. שמתי לי כחזון להנכיח את נראות חכמתה וניסיון חייה, לספר את סיפורה ולתת לו ביטוי ויזואלי. בכך, ניתן לאפשר לה מבט מחודש אל עצמה מתוך מקום של סיפוק, שחרור והנאה. כוחו של הצילום הוא בשיקוף בבואת המצולמת, מה שמאפשר לה להתבונן בעצמה באופן השונה ממבט בראי, דרך עינה ופרשנותה של הצלמת.
המבט שהמצולמת חווה מצידה השני של המצלמה הוא מבט אוהב, מקבל, מעריך, המחפש לתת ביטוי חזותי לסיפורה של המצולמת. אני מאמינה כי היא מכירה את עצמה יותר טוב מכל אחד אחר. אני כאן כדי לאפשר לה לספר את הסיפור שלה ללא שיפוטיות ופרגון אמתי.
נשים רבות לא אוהבות להצטלם וחוסר הנינוחות הזו מתבטאת בצילומים, מכאן שהן מאששות את הנחת היסוד שלהן כי הן 'לא פוטוגניות'. כשהאישה נינוחה ונותנת ביטוי למקומות החזקים שלה, הצילום מנציח זאת והופך את הדימוי החזק והיפה לעובדה הקיימת כל הזמן. הוא הופך מתיעוד של מציאות מסוימת למציאות בזכות עצמו.
זוהי דרך ופעולה להקניית חוויה חיובית של נראות, לכדי שחרור, העצמה וחיזוק החוויה הנשית. באמצעות אישוש המבט בתוצר החדש נוצרת חוויה חזקה ואפקטיבית המהדהדת ומשפיעה על הדימוי הגופני והדימוי העצמי.
התחברת? גם את חושבת שמגיע לך להתאהב בעצמך?
לפרטים נוספים על מוצר 'אישי נשי' מבית הסטודיו של רונית ולפר, ליחצי כאן:
לתשומת ליבך, השירות בתשלום.
