מפגש עם אדם חדש הוא אירוע מרגש. במודע או שלא, במוחנו הסקרן מתרוצצות שאלות רבות לגבי האדם שפגשנו, ועיקר מטרתו לקבוע מה דעתנו עליו. המון משתנים משתתפים בתהליך סמוי זה, ביניהם:
הבעת הפנים
היציבה
הלבוש
סגנון הדיבור
כל אלה מתגבשים לכדי החלטה לגבי הנדון וקטלוגו בספריית הזיכרון. הרושם הראשון הוא עמדה הננקטת בתוך דקות ולעיתים בשניות ואף בשבריר של שנייה להיכרות עם אדם חדש.
החוש הדומיננטי ביותר אצל רוב בני האדם הוא הראייה. המוח מעבד בשברירי שנייה את המידע שמגיע מהן דרך העיניים (בחינה מדוקדקת של פניו, פרטי לבוש, קריאת שפת גוף ועוד) ומייצר משמעות. העיבוד מכיל רגשות, זיכרונות וחוויות עבר וההתבוננות שלנו מקבלת פרשנות אישית. מכאן ניתן להסיק, הראייה שלנו אינה אובייקטיבית.
אנחנו קולטים מידע על אנשים וממזגים אותו בתהליך שקורה במהירות בדרך כלל בצורה לא מודעת. רגשות חיוביים ושליליים משפיעים על עוצמת השיפוט לגביהם.
האם אנו באמת מסוגלים להכיר אדם תוך שניות? מובן שלא. האם אנו מגבשים דעה על בן אדם חדש בפרק הזמן הזה? בהכרח כן, מטבע מבנה המוח שלנו.
כל התהליך הזה נקרא רושם ראשוני והוא קריטי בקביעת עמדותינו ביחס לאנשים. הרושם הראשוני נבנה על שני יסודות עיקריים, ביטחון וכבוד, עליהם אתייחס בהמשך. זוהי נקודה חשובה אם אנו רוצים להשיג שליטה באופן שבו אנו מקבלים בני אדם אחרים.
במציאות של פייסבוק ואינסטגרם, הנראות שלנו היא קריטית. מחד, אנו טובעים בגירויים ויזואליים, ומאידך, חיים בתקופה שבה הטכנולוגיה מקצרת את זמן ומידת הקשב שלנו לשיח עמוק.
אנו קודם כל רואים, ורק לאחר מכן, אם יש זמן, מקשיבים.
ברושם ראשוני, נוצרת דגימה מזערית שהיא ה- 100% של מה שיודעים עליכם. למרות ההכרות שלכם על גווניה, אחרים לא יודעים עליכם הרבה, ומה שחשוב להבין הוא, שבאופן בלתי מודע הם ישערו שהדגימה המזערית שיש להם היא למעשה ייצוג מדוייק וכולל שלכם.
מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו שבשעה שאנשים מעריכים אנשים אחרים, הם נותנים משקל רב יותר למידע ראשוני מאשר למידע מאוחר יותר (מה שדן אריאלי קורא לו עוגן- שברגע שאנחנו מקבלים החלטה ראשונה, אנחנו זוכרים את ההחלטה הזו והיא הופכת ל"עוגן" – היא נהיית נקודת המוצא בהחלטות העתידיות.) . זו עובדה שהמידע הראשוני שאנו מקבלים על האדם משפיע על האופן בו אנו מעבדים את המידע לגביו.
מחקרי עמדות מוכיחים כי מרגע שאדם נקט עמדה הוא מחוייב אליה ומתחיל להגן עליה ומתבצר בה. הוא אוגר מידע המצדיק את עמדתו ונוטה לדחות עובדות המוכיחות כי עמדתו היתה מוטעית. כדי שיגיע למסקנה שטעה הוא צריך להיות חשוף לממצאים רבים ומשכנעים לאורך זמן , המנוגדים לעמדתו המקורית.
ממחקר של פרופסור איימי קאדי מהארווארד, החוקרת את התופעה שנקראת "רושם ראשוני" כבר מעל 15 שנה, מתברר שמתוך כל השאלות והתהיות, שתיים בלבד מכריעות באמת את הרושם הראשוני:
במחקר שערכה חברה המפתחת אפליקציה בדקו אלו אלמנטים משפיעים על תמונת הפרופיל. המחקר כלל 800 תמונות פרופיל שהוצגו בפני 60,000 צופים וקיבלו ציונים ב-3 מדדי רושם:
עיניים: משקפי שמש הם אולי פריט אופנתי, אבל יש להם השפעה שלילית על מדד החביבות. לעומת זאת למשקפי ראיה יש השפעה חיובית על מדד המסוגלות ואפילו משום מה על מדד החביבות.
אלמנט משפיע נוסף הוא עד כמה העיניים שלכם פתוחות. עיניים גדולות ופעורות מתחברות לנו עם תחושות של פחד, בעוד שעיניים קצת מכווצות יוצרות רושם של נינוחות וביטחון עצמי. תמונה כזו יוצרת רושם טוב יותר בכל שלושת המדדים .
פנים: חיוך, הוא בבחינת חובה לתמונת הפרופיל שלכם ,העדרו פוגע בשלושת המדדים. אבל לא כל חיוך הוא חיוך טוב. חיוך שבו חושפים שיניים מקבל ציון גבוה יותר לכל שלושת המדדים. אם אתם מעדיפים לחייך בפה סגור- תקבלו ציון נמוך במחצית במדד החביבות. אם בחרתם בתמונה שבא אתם ממש צוחקים ולא רק מחייכים- תשלמו גם על זה במדדי המסוגלות ויכולת ההשפעה.
סגנון לבוש: רוצים ליצור רושם של מסוגלות ושל יכולת השפעה , אין דבר שמייצר יותר את הרושם הזה מאשר לבוש פורמלי (חולצה מכופתרת, ולתפקידים מסוימים אפילו חליפה...).
כמה גוף חושפים בתמונה: מסתבר שהתמונה האידאלית כוללת ראש, צוואר וקצת מהכתפיים או שהיא מרוחקת יותר וכוללת מחצית גוף עליון (עד המותניים). אם אתם חובבי תמונות אמנותיות ובחרתם תמונת קלוזאפ שבה רואים רק חלק מהפנים או מהראש, תשלמו על זה במדד החביבות (0.22-). לחילופין, תשלמו במדד המסוגלות ובמדד יכולת ההשפעה אם תתעקשו לבחור בתמונה של כל הגוף.
רקע: מסתבר שלרקע אין שום השפעה (בית, משרד, סטודיו של צלם, טבע וכו'...).
עריכות למיניהן: אתם נוהגים לערוך את התמונות שלכם ולשפר אותן? הנקודה הזו בשבילכם- ככל שהתמונה כהה יותר- כך יש פגיעה במדד החביבות וצבעים נועזים ומודגשים יותר פוגעים בשלושת המדדים. תמונה שחור-לבן באופן מפתיע איננה משפיעה כלל על המדדים.
חיוך אמיתי אך לא מוגזם, עיניים ששום דבר לא מכסה אותן, לבוש פורמלי, תמונת ראש מלאה וברורה עד מקסימום המותניים, ללא צבעים מודגשים מידי או כהים מידי. חשבו כיצד אתם רוצים להציג את עצמכם - האם אתם רוצים להיראות חכמים וחברותיים או שאתם רוצים להיתפס כאנשי עסקים שיכולים להנהיג?
מהם הדברים שמניעים אותנו עת אנו קמים בבוקר? מה הדברים החשובים לנו בזוגיות? שנמצאים בחברות אמיתית? בעסק שלנו?
לכל פעולה שאנו עושים יש נקודת סיום שהיא ערך שמכיל בתוכו את השאיפה האמיתית שלנו. לרוב אנו לא מודעים לכך. יש ערכים שגורמים לנו להמנע, הם שומרים עלינו, ונחווה אותם בצורת כאב וסבל. יש ערכים שמושכים אותנו ואנו פורחים כשהם בסביבתינו כגון: אושר, אהבה.
לרובנו רשימת ערכים זהה. השוני הוא בסדר העדיפות והפרשנות של כל אחד מאיתנו. יש שמשפחה ובית יהיו בסדר עדיפות ראשוני ויש שכסף וקריירה ינהלו אותם.
למעשה יש שני סוגים של ערכים, האחד הוא ערכי אמצעי והשני, ערכי מטרה.
'ערכי אמצעי' הם הערכים שמאד חשובים לנו, עבורם אנחנו חיים, כגון : בית, משפחה, קריירה, כסף, חברים ועוד.
'ערכי מטרה' הם התחושות שנגרמות מקיומם של ערכי אמצעי. לדוגמה: ביטחון, כבוד, יצירתיות, שייכות ועוד.
הערכים הללו יושבים עמוק בתת המודע שלנו ומנהלים את חיינו. הם אלו שקובעים עבורנו אם מה שאנו עושים הוא טוב/רע חכם /טיפשי, הם המניעים אותנו ונותנים משמעות לחיינו.
המטרות שאנו מציבים (גם בעסק שלנו), הן למעשה ביטוי לערכים על פיהם אנו פועלים.
מכאן, ככל שאדם חי קרוב יותר לעולם הערכים שלו, מביא אותם לידי ביטוי, כך הוא חש מסופק יותר ומאושר.
אחת הסיבות העיקריות היוצרות קשיים ולעיתים מונעות מאדם השגת מטרותיו היא קונפליקט ערכי שנוצר אצלו בהקשר של המטרה או הפעולה המסוימת.לדוגמה , מתוך חיי שלי, אני מדרגת במפגש עם פיצה או כל פחמימה אחרת, תענוג מיידי במקום גבוה יותר מהאופן בו אני נראית (כן, כן, לכל מי שאכל סופגניות בחנוכה) וכאשר הג'ינס האהוב לא נסגר אני מוטרדת קשות מהמראה החיצוני , מתחילה דיאטה, ונתקלת בקשיים וממשיכה לעלות במשקל. הקושי הוא תוצר של קונפליקט ערכי. כשמפעילים כוח רצון, מפעילים כוח, התנגדות, ולמעשה יוצאת נגד עצמי ולכן נוחלת כשלון פעם אחר פעם. כשאגיע למתאם ערכי פנימי אשיג את מטרתי.
אלו ערכים מניעים אותך? האם יש מתאם בין הערכים? מהם הקשיים שאתם עוברים? האם הם נובעים בשל העדר מתאם פנימי? מה מניע אותך לעשות דברים?
אם אתם רוצים לשדר תשוקה ויצריות, חום ועוצמה.
אם אתם רוצים להיראות חיוניים, יצירתיים ומרגשים.
אם אתם מעוניינים להקרין אור ושמחה או לשדר מסר של הזדמנויות.
אם אתם חולמים להקרין רוגע, שליטה במצב ויציבות.
אם אתם מעוניינים לשדר ממלכתיות או רוחניות.
אם אתם רוצים לשדר צמיחה והתחלה של חיים חדשים.
אם אתם רוצים לשמור על ניטרליות ואיפוק.
דעו שהוא מסמל עוצמה, רשמיות, אלגנטיות ומסתורין.
בעזרתו תוכלו לשדר טוהר, תמימות, רומנטיות ורוחניות.
יש דברים שהמצלמה אוהבת ואחרים, שלא.
למשל, בגד מחויט עובר טוב בצילומים. פסי רוחב ואורך ממש לא!
פרחים, משבצות וטקסטורות גדולות המרוחות על הבגד יגרמו לכם להיראות גדולים יותר ממה שאתם באמת, לכן, כדאי לוותר עליהם, גם אם אתם ממש אוהבים אותם. מחשוף קטן מאריך את הצוואר, אבל בבקשה... אל תגזימי.
בעיקרון, כמה שיותר נקי, כמה שפחות אביזרים והדפסים, כך תיראו טוב יותר מול המצלמה.
אז מה היה לנו כאן? קווים נקיים, בלי פסים, נקודות, משבצות והדפסים צעקניים. אביזר אחד מיוחד שיוסיף ללוק שלך מראה ייחודי שמתאים לך.
המצלמה לא משקרת, לכן חשוב שתגיעו למפגש הצילום כשאתם נראים הכי טוב שאפשר. נשים וגם גברים - אל תוותרו על איפור מקצועי.
המסר עובר באופן נכון ורגשי יותר כאשר יש הלימה בין המסר לבין שפת הגוף. הכל מתחיל ונגמר בהבעות הפנים והדרך שבה אדם מחזיק את עצמו. יציבה זקופה, כתפיים משוכות לאחור, ראש זקוף, עמידה נוחה, מראה על ביטחון. חיוכים קטנים (או גדולים), מראים על פתיחות, שמחה, נינוחות, חברתיות. התקשורת הבלתי מילולית עוברת וחודרת לצופה, לגוף, ללב ולרגש ומייצרת אמון ראשוני.
ציפורניים, שיער, זקן, שיניים ונעליים. לקראת צילומים חשוב לדאוג לקצוות - לצבוע את השיער, להתגלח טוב טוב, לטפח את הציפורניים ורצוי לא בליווי לק צעקני.
התאימו את המסרים שלכם לצבעי הלבוש.
המצלמה אוהבת שמחת חיים, התלהבות, אנרגטיות והרבה חיוכים. לכן, ביום הצילומים, לפני נתחיל, אני מציעה שתזכירו לעצמכם כמה אתם נהדרים, ואיזו תועלת אתם מייצרים לאחרים, ועם התחושה הזו תבואו לצילומים. מבטיחה לכם שהם יהיו נהדרים.
פוטותראפיה היא תרפיה באמצעות צילום, והיא משתייכת לטיפול באומנויות. אנשים מתחום הטיפול והחינוך עושים שימוש בכלי הצילום בעבודתם עם יחידים וקבוצות. מטרתה של הפוטותראפיה היא להפוך את הצילום לכלי, שבאמצעותו ניתן לעקוף את חומות ההגנה של המטופל ולייצר עמו תקשורת בלתי מילולית תוך הגברת תחושת השליטה שלו. התהליך מאפשר ראייה פשוטה וישירה מעבר לדימויים שיש לאדם על עצמו. באמצעות הצילומים והתמונות מתאפשר למצולם לראות את רב המימדיות שבו, המורכבות והפשטות, ובעצם לראות את עצמו ואת הזולת באופן שלם יותר.
כאשר אדם יוצר תמונה הוא למעשה יוצר מציאות. במידה מסוימת הוא מציג אותה כפי שהיא ניבטת מעיניו, הוא מבנה אותה מחדש בטכניקות צילום, ואף מכונן מציאות או ממציא אותה כאשר הוא מביים צילום. צלמים כמו גם מטופלים משליכים את עולמם הפנימי על הצילום. הייחוד של תרפיה באמצעות צילום להבדיל מצילום רגיל, הוא השיח שהמטפל-מטופל מנהלים סביב הצילום. המטופל יכול דרך הצילום לשוחח על קשיים שחש, לשתף את המטפל בנושאים מורכבים, ואף להבין על עצמו דברים שלא הבין לפני כן. למעשה, ניתן לומר במידת מה שהצילום מאחד את המודע והלא מודע של המטופל, כשהמודע היא מה שהוא ידע על הצילום כשהחליט לכוונו באופן מסוים, והלא מודע זה כל מה שהוא לומד לאחר אקט הצילום.
רובנו רוצים להרגיש יצירתיים, אהובים ואוהבים, בעלי פניות לנעשה סביבנו. למרות רצון כנה זה חשים כבולים, בלתי ממומשים ומלאי ביקורת ושיפוטים כלפי עצמנו והסביבה, וכך אנו נאטמים להתבוננות ולקורה סביבנו. ההתבוננות מאפשרת לנו להשתחרר מתחושות אלו, לראות אחרת, לראות צלול יותר.
המצלמה משקפת ולמעשה מציגה אחדות בין החוץ לפנים, כאשר אנו טרודים במשהו, זה ניבט בפנינו ומשתקף בגופינו. וכאשר ישנה הרפייה ולו לרגע קט, מהמאבק להיות מה שאנו לא, וההתעסקות העצמית פוחתת, אז הפשטות, היופי והאור שישנם תמיד- נגלים. בעצמנו ובאחרים.
