.לפני שאנו מבינים את המילים, אנו רואים. הראייה היא אחד מחמשת החושים שלנו והיא תורמת המון להבנתנו של העולם שסביבנו
.יתרה מכך, תמונות וצילומים משפיעים על תחושתנו ועל האופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים
פוטותרפיה הינה שיטה טיפולית מעולם הפסיכותרפיה שבה משתמשים בצילומים ככלי טיפולי, עושים בהם שימוש כגורם מקשר בין תת המודע של המטופל לבין קושי רגשי הנחווה על ידיו
.במהלך הטיפול, המטופל והמטפל עובדים ביחד כדי להבין ולעבד רגשות, חוויות ואירועים מהחיים
.השימוש בתמונות מאפשר ליצור קשר לא מילולי שיעזור למטופל לבטא את רגשותיו בצורה יותר ברורה וחדה
בעזרת התמונות, אנו יכולים לראות דברים שלא תמיד מובנים לנו במילים. לדוגמה, נסיבות מיוחדות, רגשות עמוקים, או זיכרונות מסוימים עשויים להתגלות בתמונה
.העבודה עם תמונות מאפשרת למטופל לחשוף את עצמו לרגשות ולחוויות שאולי היו נעלמים לו עד כה
פוטותרפיה יכולה להיות תהליך חופשי ובלתי צפוי. היא מאפשרת למטופל להיות אינטואיטיבי וישיר יותר מבחינה רגשית, ומסייעת בפתיחה לאזורים שעשויים להיות סגורים בשיחה רגילה
בעזרת התמונות, אנו יכולים להבין את עצמנו ואת חוויותינו באופן בהיר יותר, מכיוון שהן מאפשרות לנו להתמקד ברגשות, ברגעים ובנושאים שאולי פחות חשופים עבורנו ביום יום
כמו באמנות, בפוטותרפיה אנו יכולים לגלות דברים חדשים על עצמנו ולהבין את חוויותינו בצורה מעמיקה יותר, מאחר והפוטותרפיה מהווה כלי יעיל בעבודה עם רגשות ובהתמודדות עם אתגרים אישיים
אם אתם מעוניינים להיכנס לעולם המרתק של הפוטותרפיה וללמוד עוד, אני מזמינה אתכם להשאיר פרטיכם כאן בתגובות ואשמח לחזור אליכם עם מידע נוסף
רונית
בהכנות לראש השנה אני מוצאת תיקיה גדולה עם מאות נגטיבים שצילמתי במהלך לימודיי בויצו בסוף שנות ה80.
אני רוכשת סורק ועוברת פריים פריים , מודה לאל על ההזדמנות שנתתי לעצמי לעבור במנהרת הזמן הזו. הפריימים חזקים, מגלים
צעירה נועזת, חדורת מוטיבציה, נטולת פחד שרוצה להשמיע את קולה כמו שהוא, הכי קרוב לאמת שלה.
מה שמדהים אותי זה לראות איך בתוך כל אותם עשרות השנים שאני יוצרת, השתנו המון דברים בחיי, למדתי תחומי דעת ותוכן שונים ואף עסקתי בחלק מהם. הצילום שלי קיבל דגשים ופנים שונות , אך עם הכל, עוברת כמו חוט שני היכולת האמפטית והרצון לראות את האחר באינטימיות,ללא שיפוטיות. אני מבינה שזוהי טביעת האצבע שלי בצילום. אני יודעת זאת אך העדות לאורך עשרות שנים באמת מרגשת.
בתצלום,תמונה שצילמתי אז במסגרת עבודה אישית בנושא אלימות נגד נשים, לא בטוחה שהיה לי את האומץ היום לצלם כזו תמונה.
.לימים התמונה הזו תחזור לחיי
נבחרתי והצגתי אותה בשבוע האלימות נגד נשים בביתו של הנשיא הרצוג.
נסעתי עם ביתי החיילת לסופרמרקט כדי לקנות דברים שהיא צריכה לצבא. על הדרך מילאתי עגלה... כשהגענו לקופה ותורינו הגיע היא שלחה בי מבט ושאלה אם זה בסדר שניתן לזוג זקנים שעומדים בתור ליידנו את התור שלנו. כמובן שמיד הסככמתי. הרגשתי שזכיתי בשיעור לנדיבות של הלב, מקום שאני רוצה להרחיב בו. ביתי עזרה לי לראות מה שאני לא רואה. העניין הוא, שלא היה שום עומס, הם עוד דקה היו מקבלים את תורם, אך היא הצליחה לעשות חסד במקום שהוא לא ברור כלל. לתת גם כשלא ממש צריכים, לתת כדי לתת. כשהם העמיסו את המסוע היא נתנה יד בפירוק העגלה שלהם. הרגשתי קטנה ומרוכזת בעצמי ושיש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ממנה.
התמונה צולמה ברג'אסטן לפני 5 שנים.
בתוך הכאוס, התנועה לכל כיוון, יש סדר פשוט שבא לידי ביטוי בצבעוניות של הגברים, באחידות התנועה וכיוון המבט. הם ממגנטים את מבטי
כך גם הסדר הברור לביתי ביחס של כבוד לאחר, בכיבוד אנשים מבוגרים ממנה, יוצר שקט שמביא זרימה של אהבה.
. במה שונה קשר אם-בת מקשר אם-בן? מה גורם לקשר אם-בת להיות חזק ומורכב כל כך? מה מהותו של אותו קונפליקט מתמשך בין אימהות ובנות, בהקשר לאוטונומיה והתקשרות? כיצד משתנה קשר אם-בת במעגל החיים? מה עושה את הקשר הזה כה חזק וכה מורכב?
נראה שהקשר המתמשך, שאותו חוות בנות ואימהות, הוא המשך ישיר להתקשרות המוקדמת ביניהן.
המשכיות בקשר והעדר הצורך להחליף בהזדהות בין בנות ואימהות והפוך, יוצר טשטוש בגבולות האגו, עד שלעיתים, לא ברור איפה נגמרת האם ומתחילה הבת.
הטשטוש בגבולות האגו מקשה על בנות ואימהות בתהליכי היפרדות ואינדיווידואציה. הקשר בין אימהות ובנות, והעשייה הפרקטית המשותפת שלהן בחיי היום-יום, מחזקים את הזדהות הבנות עם תפקידים של טיפול והענקה לאחר.
דפוסים חברתיים גורמים לבנות לגדול ולהיות מטפלות, הן מפתחות זהות בעלת דפוסים אימהיים. הן לומדות להגדיר עצמן דרך התייחסות למשהו או דרך קשר שלהן למשהו ולא באופן נקי, עצמאי, אינדיווידואלי. בשלב מסוים מגלה הבת כי החברה מתייחסת בפיחות ערך למה שמתקשר עם נשיות, לעומת ההתייחסות המעצימה שהיא נותנת לגבריות.
במעגל החיים, בנות ואימהות מתקרבות ומתרחקות זו מזו. בתקופות של נישואין, הריון, לידה ואימהוּת יש נטייה חזקה להתקרבות ולהגדרות מחודשות של הקשרים ביניהן. בנות רבות מספרות שלא רצו להיות דומות לאימותיהן, ומצאו עצמן מהדהדות את ההתנהגויות של אימותיהן, באופן מודע ובלתי מודע. התקרבות וחיזוק הקשר בין בנות ואימהות מתחוללת גם לעת זִקנה וחולשה של האם. קשר מחודש זה שונה מהקשר הסימביוטי הראשוני. כל אחת מהן מביאה לתוך הקשר את הזהות האישית שהצמיחה, בקונטקסט התרבותי שבו גדלה.
ובנימה אישית, הקשר עם ביתי היה השתקפות לקשר המורכב עם אימי. כנערה היתי בת מתמרדת, מרוחקת.
כשנישאתי וילדתי את שני בניי, חלה התקרבות קלה ומערכת היחסים שלנו נוגנה כמו אקורדיון, פעם קרוב וצמוד ופעם רחוק וקר.
כשילדתי את ביתי הקטנה, הכל היה אחרת.
היתי במרחב שונה מבחינה רגשית. היתי שקטה ורגועה יותר.
היא היתה עלי כל הזמן, ינקה כל עת שרצתה. הקשר איתה היה אחר מכל קשר אחר שאני מכירה. היה מוכר ומחובר מאד, הכל ידוע ומותאם.
מתקיים ביננו דיאלוג תמידי ואין קונפליקטים.
זהו שיקוף ענק עבורי לקשר עם אימי.
השיקוף הזה שלח אותי לפני כשני עשורים, להלחם על הקשר איתה, לבנות דיאלוג מקרב ואוהב. מודה ומוקירה תודה לאל, על הנוכחות שלה בחיי, על הזכות להיות קרובה איתה
מסתבר שהרומן שלי עם המצלמה החל עוד שהייתי פעוטה.
בתמונה , רואים אותי יושבת עם מצלמת קופסה( אליה חזרתי לצלם היום).
הישיבה מול אדם שמנציח אותך, שקובע עובדות בשטח עבורי ועל האופן שבו יראו אותי אחרים, ריגש אותי כילדה וכנערה.
אני זוכרת שבכפר גלים, בבית הספר בו למדתי, התגורר אדם ערירי שחי בגפו בחדר קטן עלוב ומסריח משתן, בסוף הישוב. הוא הפך לאטרקטיבי עבורינו, הנערות, כששמענו שהוא צלם.
הידיעה שגר בקרבנו צלם, שיכול לתת לנו רגע של תהילה הייתה חוויה מכוננת. היו אלה ימים שתמונות נלקחו לעיתים רחוקות בגלל שצילמנו עם פילם שאפשר 24 תמונות. כל תמונה הייתה נלקחת בזהירות ובאחריות.
התמימות הייתה כל כך גדולה, וישיבה מול צלם היוותה חריץ אל עולם הפנטזיה והזוהר. כך חשבנו.
הברזתי משיעורים, חסכתי לירה ללירה (הרבה לפני שהוחלף לשקל), כדי לזכות ברגע אחד שהזרקורים עלי. החוויה שאני הפוקוס של מישהו ולו לשנייה אחת, הייתה עוצמתית עבורי.
בתיכון, במהלך ההכנות לספר המחזור של כיתה י"ב התנדבתי להיות הצלמת השכבתית. מנערה ביישנית ונחבאת הפכתי לזו שעושים ונעמדים על פיה.
גיליתי את האפשריות שבמצלמה, כשהיתה לי ההזדמנות לצלם את החתיך השכבתי, הבית ספרי, שקיבל גם תארים ארציים על הנתונים שלו. הוא היה מיסטר ליוויס! כן היה דבר כזה פעם.
הצילום הפך לאהבה גדולה בחיי. רכשתי מצלמה שהייתה רק שלי.
העולם הוא בבואה סובייקטיבית המושתתת על חוויות, זיכרונות, החלטות, תפישות ותחושות שמאכלסים את התת מודע שלי. בבואה ממש כמו זו הנשקפת דרך עדשת המצלמה דרכה אני רואה הינה סובייקטיבית.
האם שקיעת השמש היא מציאות? השמש לעולם אינה שוקעת או זורחת. זוהי מגבלת מיקום ונקודת הראיה שלנו. השקיעה/זריחה היא אשליה אופטית הגורמת להתייחסות זאת שלנו. כך גם בתחושותינו, החוויה שאנו חווים מתורגמת על ידנו כמציאות, היא תוצר של משהו שייצר את החוויה הזו. המסקנות שלנו הן אשליה. התחושות נוצרות בעקבות המחשבות והפרשנויות שלנו. ניטשה אמר:" אין עובדות יש רק פרשנויות".
מאחר שפרשנות היא רק פרשנות, תמיד אוכל לשנות ולייצור לעצמי את הפרשנות היעילה עבורי, זו שמשרתת אותי. בקבלה המילה 'מציאות' בנויה משתי מילים 'מצוי' 'אות', משמע, האותיות שנמצאות בתודעה שלך – זו המציאות שלך.
עובדות הן פעולות, תוצאות, נתונים הניתנים לקליטה על ידי החושים, ניתנים למדידה. פרשנויות הן רגשות, דעות, מחשבות, דימויים, השלכות, סיפורים, ציטוטים וביטויים. אם אני לא יכולה לדעת בוודאות את האמת בסיטואציה – זוהי פרשנות.
בעבודה עם מצלמה אני עושה תהליכי שינוי בנקודת מבט שלי , REFRAMING, אני פותחת אפשרויות נוספות לפרשנויות של מצב הניתן לשינוי ומציגה אפשרויות בחירה. בהתבוננות בצילום נוצר שינוי בחשיפת המשמעות הפנימית ובהתמרתו בפרשנות חדשה. זהו תהליך של הנכחה של מציאות אחרת בנפש, ברגשות ובמחשבות באמצעות המצלמה.
ההתבוננות על פי הקבלה, היא חשיבה מכוונת או מיקוד מחשבתי לזמן קצוב לצורך שליטה על התת מודע והרחבת גבולות המודעות. על פיה, העולם נוצר באור ובצל. העולם שלנו בנוי משני מרכיבים שמתערבבים בינהם. מטרת האדם לחשוף את האור, הוא האלוהים.
המציאות הפיזית היא הצל. כך גם בצילום, אלו הם יסודות הצילום, חומרי הבסיס בלעדיהם לא יתקיים, כל מהות הצילום היא מערכת יחסים ביניהם. בתוך המילה צילום מתגוררת המהות שלה: צל וצלם. הצילום גורם לאדם לזהות בו את הצלם כשהוא במצב של צל (ע"פ הקבלה – המצב הפיזי).
מהם הדברים שמניעים אותנו עת אנו קמים בבוקר? מה הדברים החשובים לנו בזוגיות? שנמצאים בחברות אמיתית? בעסק שלנו?
לכל פעולה שאנו עושים יש נקודת סיום שהיא ערך שמכיל בתוכו את השאיפה האמיתית שלנו. לרוב אנו לא מודעים לכך. יש ערכים שגורמים לנו להמנע, הם שומרים עלינו, ונחווה אותם בצורת כאב וסבל. יש ערכים שמושכים אותנו ואנו פורחים כשהם בסביבתינו כגון: אושר, אהבה.
לרובנו רשימת ערכים זהה. השוני הוא בסדר העדיפות והפרשנות של כל אחד מאיתנו. יש שמשפחה ובית יהיו בסדר עדיפות ראשוני ויש שכסף וקריירה ינהלו אותם.
למעשה יש שני סוגים של ערכים, האחד הוא ערכי אמצעי והשני, ערכי מטרה.
'ערכי אמצעי' הם הערכים שמאד חשובים לנו, עבורם אנחנו חיים, כגון : בית, משפחה, קריירה, כסף, חברים ועוד.
'ערכי מטרה' הם התחושות שנגרמות מקיומם של ערכי אמצעי. לדוגמה: ביטחון, כבוד, יצירתיות, שייכות ועוד.
הערכים הללו יושבים עמוק בתת המודע שלנו ומנהלים את חיינו. הם אלו שקובעים עבורנו אם מה שאנו עושים הוא טוב/רע חכם /טיפשי, הם המניעים אותנו ונותנים משמעות לחיינו.
המטרות שאנו מציבים (גם בעסק שלנו), הן למעשה ביטוי לערכים על פיהם אנו פועלים.
מכאן, ככל שאדם חי קרוב יותר לעולם הערכים שלו, מביא אותם לידי ביטוי, כך הוא חש מסופק יותר ומאושר.
אחת הסיבות העיקריות היוצרות קשיים ולעיתים מונעות מאדם השגת מטרותיו היא קונפליקט ערכי שנוצר אצלו בהקשר של המטרה או הפעולה המסוימת.לדוגמה , מתוך חיי שלי, אני מדרגת במפגש עם פיצה או כל פחמימה אחרת, תענוג מיידי במקום גבוה יותר מהאופן בו אני נראית (כן, כן, לכל מי שאכל סופגניות בחנוכה) וכאשר הג'ינס האהוב לא נסגר אני מוטרדת קשות מהמראה החיצוני , מתחילה דיאטה, ונתקלת בקשיים וממשיכה לעלות במשקל. הקושי הוא תוצר של קונפליקט ערכי. כשמפעילים כוח רצון, מפעילים כוח, התנגדות, ולמעשה יוצאת נגד עצמי ולכן נוחלת כשלון פעם אחר פעם. כשאגיע למתאם ערכי פנימי אשיג את מטרתי.
אלו ערכים מניעים אותך? האם יש מתאם בין הערכים? מהם הקשיים שאתם עוברים? האם הם נובעים בשל העדר מתאם פנימי? מה מניע אותך לעשות דברים?
העולם הוא בבואה, רישום כמו מפה סובייקטיבית המושתתת על חוויות, זיכרונות, החלטות, תפישות ותחושות שמאכלסים את התת מודע שלי. בבואה ממש כמו זו הנשקפת דרך עדשת המצלמה דרכה אני רואה את העולם. המשמעות שאני נותנת לחוויות וההתנסויות יוצרות את המציאות שלי. מכאן, שהמציאות הינה סובייקטיבית.
אנחנו יודעים שהשמש לעולם אינה שוקעת או זורחת. אנו חווים אותה שוקעת/זורחת בשל מגבלת מיקום ונקודת הראיה שלנו. השקיעה/זריחה היא אשליה אופטית הגורמת להתייחסות זאת שלנו. כך גם בתחושותינו, החוויה שאנו חווים מתורגמת על ידנו כמציאות, היא תוצר של משהו שייצר את החוויה הזו. המסקנות שלנו הן אשליה. התחושות נוצרות בעקבות המחשבות והפרשנויות שלנו.
ניטשה אמר:" אין עובדות יש רק פרשנויות". מאחר שפרשנות היא רק פרשנות, תמיד אוכל לשנות ולייצור לעצמי את הפרשנות היעילה עבורי, זו שמשרתת אותי. בקבלה, המילה 'מציאות' בנויה משתי מילים 'מצוי' 'אות', משמע, האותיות שנמצאות בתודעה שלך – זו המציאות שלך.
עובדות הן פעולות, תוצאות, נתונים הניתנים לקליטה על ידי החושים, ניתנים למדידה. פרשנויות הן רגשות, דעות, מחשבות, דימויים, השלכות, סיפורים, ציטוטים וביטויים. אם אני לא יכולה לדעת בוודאות את האמת בסיטואציה – זוהי פרשנות. בעבודה עם מצלמה אני עושה תהליכי שינוי בנקודת מבט , REFRAMING, אני פותחת אפשרויות נוספות לפרשנויות של מצב הניתן לשינוי ומציגה אפשרויות בחירה. בהתבוננות בצילום נוצר שינוי בחשיפת המשמעות הפנימית ובהתמרתו בפרשנות חדשה. זהו תהליך של הנכחה של מציאות אחרת בנפש, ברגשות ובמחשבות באמצעות המצלמה.
ההתבוננות על פי הקבלה, היא חשיבה מכוונת או מיקוד מחשבתי לזמן קצוב לצורך שליטה על התת מודע והרחבת גבולות המודעות. על פיה, העולם נוצר באור ובצל. העולם שלנו בנוי משני מרכיבים שמתערבבים בינהם. מטרת האדם לחשוף את האור, הוא האלוהים. המציאות הפיזית היא הצל.כך גם בצילום, אלו הם יסודות הצילום, חומרי הבסיס בלעדיהם לא יתקיים, כל מהות הצילום היא מערכת יחסים ביניהם.
רגע. לנשום. (מסתבר שאנשים מעשנים עושים זאת יותר, עוצרים לדקה של סיגריה... )
רבים מאיתנו לא נוטים להשתמש בהתבוננות, בוודאי לא על בסיס יומיומי משום שהיא דורשת השקעה ומשאבים רבים כגון :זמן, אורך רוח, סבלנות. עלינו לעצור ולדחות תגובות וסיפוקים מידיים. תהליך התבוננות פנימית הוא תהליך שבו אנו נדרשים להיות כנים עם עצמנו.
אם כך מדוע כדאי, מה אני מרוויחה מהשימוש בכלי?
התבוננות בצורה מעמיקה ואמיתית משמעה לקיחת אחריות על חיי, על תגובותי, על התנהגותי ועל הקשר שלי עם האחרים. איני מותירה לנסיבות החיים ולסובבים אותי להחליט עבורי כיצד לנהוג, אלא אני בוחרת את דפוס הפעולה המתאים לי. יצירת מרחב לחשיבה והתבוננות פנימית עלי ועל הסיטואציה מאפשרת הענקת משמעויות שונות לאירוע ובעקבותיו תגובות הולמות יותר אשר יעזרו בהתרת קונפליקטים.
המצלמה היא כלי משנה מציאות. היא מאפשרת לבודד גירויים, לבחור את המיקוד על הנושא המעניין אותנו ובמהותה מקפיאה רגע בחיים ומאפשרת ליצור מציאות חדשה. היא כלי נפלא לבחון את מציאות חיינו, את התפיסות , הערכים, הפרדיגמות על פיהם אנו פועלים. לאחר תהליך של העלאה למודעות בוחנים אם אלו עובדות עבורנו או חוסמות אותנו.
עצירה זו מאפשרת הרחבת המבט, הסתכלות מנקודות מבט שונות. התמונות מייצרות רפלקציה שמרוחקת מאיתנו ולכן קל לנו יותר להסתכל עליה, לשחרר ולנטרל אוטומטיים.
