העולם מתחלק לשניים: אוהבי החידושים והשינויים, ומולם אוהבי המוכר, הישן והטוב. אנחנו מתכבדים להזמין אלינו למשרד ולמפעל את כו-לם, נשמח מאד לראותכם! יש לנו אפשרות לארח את אוהבי החידושים, לפתוח בפניהם את הדלת ולהכיר להם בכבוד רב את צוות העובדים ואת העבודה שלנו. יש לנו גם ד"ש חם שיפשיר את הקרח ללקוחות שמרגישים עדיין רחוקים: נשלח לכם תמונה שלנו
תמונת אווירה של חלל המשרד או המפעל, צילום של צוות העובדים. תיעוד אמיתי, פועם וחם שייתן לכם את התחושה שכבר הייתם פה.
ניצור קשר עין, תרגישו את הקרבה והפתיחות בינינו ושום דבר כבר לא יראה זר או חדש. כשתגיעו לפה באמת כבר תרגישו ממש בבית, וגם העסק שלנו יהיה בשבילכם, הישן המוכר והטוב.
זה לא משנה אם אתם מוכרים ביסקויטים או משחקי קופסא לילדים, הקופסא, רבותי, הקופסא! שימו לב לאריזה של המוצר שלכם!
מוצר שממותג טוב במיתוג תואם ומוקפד, הוא מוצר ברמה. מוצר שנראה מכובד ומכבד את הלקוחות לרכוש אותו.
כשאנחנו אורזים יפה את מה שאנחנו מוכרים, ובאמת רק אנחנו יודעים עד כמה הוא מושקע ומיוחד, אנחנו מעצימים את המוצר שלנו.
אנחנו מסבירים ללקוחות, שוב, ללא מילים, שזהו המוצר שהם חיפשו, בדיוק. המוצרים שלנו משדרים איכות, נראים טוב ולא צריך לחכות עד רגע פתיחת האריזה ותחילת השימוש כדי להבין את זה.
כך אנחנו מוכרים את המוצרים היפים והפוטוגנים שלנו במחיר גבוה הרבה יותר והרווח גדול יותר גם לנו וגם ללקוח שמרגיש שקנה מותג על!!
למדת פעם מורפו-פסיכולוגיה, קריאת תווי - פנים?
אז איך ידעת להיזהר מהמוכר הנוכל ההוא?
ואיך הצלחת לקלוט מי הבחור המוכשר ביותר בצוות?
כנראה שיש תובנות שהן כמעט אינסטינקט, כמו ברק שמאיר לשנייה ונעלם. ראינו בן אדם, גיבשנו עמדה, החלטנו. בלי לחשוב באופן מודע, בלי לשמוע עובדות ונתונים. זו דעתי עליו וזהו.
סוג של "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני".
מי הם המשתתפים בסצנה הגורלית הזו? את מה הכניס המוח למאגר הנתונים כדי לשלוף עבורי את המידע לשאלה: מי זה?
ראיתי פנים, קמטים, זיפים, עיניים, עצמות לחיים..... פריטי לבוש, משקפיים, שפת גוף, צבעים, תסרוקת, הבעה.....
כל אלו התמזגו מולי עם רגשות וזיכרונות העבר ויצרו את התדמית ואת החיבור לאדם במציאות או בתמונה.
הרושם הראשוני שעלה לנו עם מראה פניו של אדם, נצרב בדיסק הקשיח של המח שלנו. האם האדם הזה נכנס לתיקיית האנשים שאפשר לסמוך עליהם? שכלית, רגשית, טכנית. האם יש לו מה למכור לנו? ידע, כישרון, יכולת.
אנחנו יכולים להשפיע על מראה 'הרושם הראשוני' שבו יפגוש אותנו הלקוח! אנחנו חייבים להשקיע בתמונת הפרופיל, שתשקף מיד את כל מה שיש לך להציע...
ממש מזמן כבר החלטת, מה הלקוחות שלך צריכים, ומה העסק שלך מסוגל לתת ואיפה בדרך אתם נפגשים...
עכשיו נשארה השאלה: איך נפגשים? ברעיון, יתכן והלקוח הבין שאותך הוא מחפש. חסרה רק חוויה חושית חיובית שתחבר בינכם.
הלקוח שלך, כמו כל בן אנוש, מורכב משכל וגוף, או במילים אחרות הגיון וחושים. כדי לפנות אליו, כדי להגיע אליו ושהוא יגיע אליך, עליך להתיחס לשני החלקים הללו!
יותר מאשר מידע תאורטי, הלקוח מחפש תחושת שייכות לעסק אמין, הרגשת ביטחון ונוחות. הוא רוצה לזהות מרחוק משהו מיוחד, אישי, קסום ומושך.
תמונה איכותית שלך תתן ללקוח שייכות רגשית אליך, חיבור של תת מודע שנצרב הישר בזיכרון ומפעיל משם את יכולת קבלת ההחלטות, לפעמים בכביש עוקף הגיון.
תחשבו שנייה על "אמנת שרות" מנוסחת, מרשימה ומלוטשת שממוסגרת על הקיר. ותראו כנגד חיוך אמיתי אחד שמתמצת את אותה אמנה ומוכיחה שהיא לגמרי, אבל לגמרי – מיותרת ביחס לתמונה!
אנשים אומרים: "... זה מה שהכי חשוב לי בחיים!" ".... זה המוטו שלי!" ".... בשביל זה אני חי!!"
לכל אדם בעולם ולכל עסק יש ערכים שבזכותם ובשבילם הוא קיים.
יש עסקים שהכוח המניע אותם הוא ערך העזרה לחברה ואחרים מונעים מיצר ההרפתקנות. יש אנשים שרק העצמאות מובילה אותם ויש את מחפשי התהילה.
מהם הערכים שלך?
הגדרת אותם פעם?
חשוב לבחור את הערכים שמלווים אותנו לאורך הדרך. הערכים החשובים ביותר הם אלו שלא נצעד שום פסיעה בלעדיהם.
אם הערך הראשון שלי הוא מקצועיות, או יושר, או פתיחות, שום דבר לא יקרה בעסק באופן אחר!
בתמונה טובה צפים ועולים הערכים, נאמנות, החלטיות, גמישות ויעילות, נפרשים בהבזק לעין המצלמה.
רק בעל העסק ורק לפני צילום התמונה, צריך לבחור בקפידה את הערכים, כדי להציג ולהבהיר אותם באופן מושלם.
מאחורי שלט המתכת בכניסה למשרד, מעבר לדף הנחיתה באתר, נמצא אדם, גיבור העלילה. בדרך הארוכה שעבר עד שם, נארג סיפור חייו מאלפי חוטים וקשרים. הרקמה האנושית הזו היא חלק בלתי נפרד מהעסק, היא מה שהופך את העסק לאישי וחי כל כך.
מה הסיפור שלך? זו יכולה להיות אהבה גדולה לבעלי חיים או חוש מוזיקלי נדיר, קורות חיים נוגעים ללב או הצלחות משכרות בתחום שכלל לא נושק לעסק שלך.
סיפור החיים שלך, הוא חלק מהותי בתמונה, הוא אולי כל התמונה.
הלקוחות שלך יאהבו אותך יותר, כשהם יהיו שותפים לפרטים הקטנים הללו שהביאו אותך לגדול כך כך.
תמונה כנה, לא מתעלמת מצלקות או שערות שיבה, היא מביאה את החלקים היפים והמענינים בך ומוצאת דרך להאיר אותן בצד היפה והפוטוגני שלהם.
לך ולעסק שלך יש סיפור, ניתן לתמונה לספר אותו!
איך מצאת את הרכב שלך בחניה החשוכה והעמוסה? בטח היה קצת מעצבן. לא? חיפשת את הסטיקר מאחור? לחצת על השלט והקשבת מאיזה צד מגיע ה'ביפ'?
אהה, איך שכחתי, את הרכב שלך לא צריך לחפש! רכב שונה ובולט בפוזה כמו שלך אין לאף אחד בחניה הזאת ובכלל...
זה מקסים שהרכב שלך יוצא דופן, הוא זוהר למרחק, רואים אותו, שמים לב אליו, מדברים עליו, הוא לא נעלם בין כולם.
רגע, שניה. דיברנו על העסק שלך? לא?
זהו, אני מחפשת בתמונות איך לצבוע את העסק שלך בצבע ומראה שאין לאף אחד, זוהר, אקזוטי, מהבהב, לא יודעת איך שתקראו לזה, העיקר הוא שהעסק יראה מיוחד, אחר מכו----לם, לגמרי לא שיגרתי.
שלא יאבד לנו בחניה העמוסה של כל העסקים וירדם שם בחושך...
עסק שיש לו בידול, הוא עסק שרואים אותו, עסק ער, חי וקיים, כך שהאפשרויות הן: לבלוט או לא להיות...
האם תעדיפו לשבת בכסא נדנדה או בכסא משרדי? תבחרו לנוח בערסל או להתפרקד על גבי מחצלת? תחפצו בספת עור מפוארת או בשרפרף פלסטיק בצבע סגול?
כך או כך, לעסק שלכם יש 'אמירה' אופיינית, והאמירה הזו היא המיתוג של העסק. מכובד או עממי? מושקע או מאולתר? רשת חנויות או קיוסק?
המיתוג מלווה את האסטרגיה של השיווק ואת כל התנהלות העסק, מהאופן שבו אתם עונים לטלפון, ועד הגוון בו צבועים הקירות במחסן. (יש?) דרך הלוגו, כרטיסי הביקור, האתר, וכמובן כמובן התמונות שלכם!
כאשר המיתוג הרעיוני מגיע אל התמונה, התמונה חייבת להביא אותו בשלמות אל הצופה. ההופעה וההבעה בתמונה ממשיכות את כל המלל שסביב העסק ומשלימות אותו.
בתוך התמונה נכנסים אביזרים משלימים, הרקע לתמונה נבחר בקפידה, מיקום הצילום והסיטואציה. התמונה מתאימה אל המסר האחיד וכאילו הופכת אותו לקליט וברור יותר. אה, לזה התכוונתם?!
הי, מה ראית במראה הבוקר?
התמונה רוצה שהלקוחות העתידיים שלך יראו את זה!
הכי טוב שיכול להיות!
רגע, מי הלקוחות העתידיים שלך?
מה חסר להם?
מה הם רוצים?
למה הם רוצים את זה?
מה הם יקבלו ממך?
למה דווקא ממך?
מה חשוב להם ביותר?
למה הם מצפים ממך?
בסיומו של 'מבחן הפתע' הזה, אחר שנענה על כל השאלות שבונות את תעודת הזהות הוירטואלית של העסק, נכיר גם אותך היטב.
זוהי הזהות הויזואלית שלך. כשהאופק בהיר וברור לך והמסלול פרוש לפניך, נארוז את התרמיל ונצא לדרך בחיוך של מיליון דולר.
מיתוג ויזואלי יוצר את ההכרות הראשונית של הלקוח אתך. זה כמו החיוך הראשון של: "נעים להכיר".
עכשיו, אחרי שהכרנו, קל יותר לעשות עסקים ביחד, נראה שאפשר לסמוך עליך ונוכל לעבוד בשיתוף פעולה.
רוצה לבדוק עד כמה אני צודקת? נהמר על ₪20? אולי ₪ 50? בבקשה!
נא להיזכר איזו תמונה של גבר נמצא כעת בארנקך! מה? איך? איפה? ממש כך! נא לשלוף את הארנק ולחפש! מצאת? מי? משה שרת? שאול טשרניחובסקי?
כרגע יש לי רק 70 ₪ באמת חתי אז נסתפק בהם... הסיבה שבגללה לא זכרנו את נוכחותם על שטרות הכסף שלנו, היא הסיבה שבגללה עלינו ללכת לעדכן את המיתוג הוויזואלי שלנו מדי פעם.
העסק שלנו הוא דינמי, התמונות שלנו לא יכולות להתאבק על המדף. עונות מתחלפות ואופנות משתנות, מומלץ לצלם ולשדרג את 'אותה גברת בשינוי אדרת'. תמונה מעודכנת היא תמונה שבה הביגוד תואם למזג האויר בחוץ: חורף, קיץ וגם אביב או סתיו. העניבה או התסרוקת ממשיכות לשדר את אותה אמירה שתואמת למציאות העכשווית.
אם נוספו אנשים לצוות, גם הם מצטרפים בחיוך לתמונה החדשה, ואם השתנו או נוספו ערכים או אולי התרחבו שרותי המשרד?
ברור שמשתדרגים!
פעם, פעם, לפני הרבה שנים, הלכנו לשוק.
היה היה ירקן אחד בכפר, סנדלר אחד, שען אחד...כן, אנחנו יודעים, הסיפור העיסקי שלנו היום רחוק עד מאד מהמבחר המצומצם של בעלי המלאכה ונותני השרות שהיו אז.
כולם בכפר הכירו את האופה הנדיב, את הכובסת החביבה ואת הנגר הדייקן.
השוק עמוס מתחרים, בכל נישה ותחום צמחו 'בעלי דוכנים' נוספים ואיך יוכל הלקוח להכיר אותך? איך הוא ידע שהעסק שלך הוא הכי הכי?
הקונה, שכבר לא מסתובב בשוק ומכתת את רגליו, יפגוש אותך ברשת או בין דפי העיתון. האם התוכן שלך יצוד את עיניו? אולי הוא יצליח לזהות את האיכות והמקצועיות שלך?
בגלישה מהירה ברשת או רפרוף קליל בעיתון, אין זמן להרבה מלל. מבט אחד של הרף עין אמור להספיק כדי להתרשם ממך, להבין ששווה להכיר אותך לעומק, כי פה יש משהו מיוחד! אחר!
זוהי ה'זהות הויזואלית' של העסק שלך, הניראות שלך חייבת להיות מסוימת מאד ומשקפת באופן מדויק אותך ואת העסק כדי שהלקוח יראה אותך!
מה עושים בתמונות שלנו?
מה לא?
יש תמונות שנתפסו ברשת, הן מתאימות לאתרים, רשתות חברתיות...
תמונות אחרות תצאנה לאור כהפקת דפוס במודעה, כתבה בעיתון, כרטיסי ביקור אישיים, או ספר
חדש.
התמונות המפונקות צריכות לקבל יחס אישי בהתאם ליעד שלהן.
לכל הופעה של תמונה דרושה רזולוציה אחרת ותשומת לב מתאימה.
באירועי הגן של ילדיי חוויתי יחס אמביוולנטי למצלמה. מצד אחד מאד רציתי לצלם ולתת ביטוי להתרגשות שלי, אך מצד שני הצילום 'גנב' ממני את החוויה האותנטית של להיות עם הילד. הכול קרה דרך המצלמה. עם הזמן גיליתי תכונות נוספות שהמצלמה מאפשרת. היא מתווכת ביני ובין העולם. היא מאפשרת לי ליצור קשר עם אנשים זרים, להיות חצופה וממש.
אני זוכרת כשרק ממש פתחתי את העסק שלי כצלמת נשים נסעתי לטיול בסין. קינחתי אותו בהונג קונג. בבוקר בארוחת הבוקר המפוארת לכדו עיניי משפחה עם 3 ילדים קטנים והאם התנהלה באופן שמאד הרשים אותי. הייתה בה נינוחות לא אופיינית לאימהות בזו הסיטואציה. דבר נוסף, היא הייתה יפה, מאד. לא הצלחתי להוריד את עיניי ממנה. כל כך רציתי לצלם אותה. לאחר כחצי שעה אזרתי אומץ וניגשתי אליה. הצגתי את עצמי וסיפרתי לה שאני מתבוננת בה ארוכות והיא מרתקת אותי ואשמח לצלם אותה. היא חייכה ונענתה מיד. קבענו להיפגש בשעת צהרים מאוחרת ליד הבריכה. אני בחיים לא אשכח את התחושה שעשיתי זאת. לא נתתי לקולות המסרסים, לפחדים, לנהל אותי. המצלמה איפשרה לי להפגש עם אישה מדהימה שאחר כך ישבה איתי ארוכות וסיפרה לי את סיפור חייה והתמסרה לגמרי לצילום.
בלונדון לפני שבוע, ישבתי ברכבת התחתית ומולי ישבו שתי נשים שלא הפסקתי להסתכל עליהן. השילוב של הצבעים שלהן, חיתוך השיער, החזותיות שלהם פשוט ריתקה אותי. התביישתי נורא להוציא את המצלמה ולהרימה מול עיניהן. ואז רגע לפני שהגעתי לתחנה הבנתי שזו הזדמנות אחרונה לפני הפיספוס הגדול. הוצאתי את המצלמה וצילמתי את התמונה הזו. מדהימה, נכון?
עבורי המצלמה היא חייץ ושריון שמגן עליי אך היא גם גשר שמאפשר לי להגיע לאנשים ומקומות שלא הייתי מעיזה בלעדיה
במה שונה קשר אם-בת מקשר אם-בן? מה גורם לקשר אם-בת להיות חזק ומורכב כל כך? מה מהותו של אותו קונפליקט מתמשך בין אימהות ובנות, בהקשר לאוטונומיה והתקשרות? כיצד משתנה קשר אם-בת במעגל החיים? מה עושה את הקשר הזה כה חזק וכה מורכב?
נראה שהקשר המתמשך, שאותו חוות בנות ואימהות, הוא המשך ישיר להתקשרות המוקדמת ביניהן.
המשכיות בקשר והעדר הצורך להחליף בהזדהות בין בנות ואימהות והפוך, יוצר טשטוש בגבולות האגו, עד שלעיתים, לא ברור איפה נגמרת האם ומתחילה הבת.
הטשטוש בגבולות האגו מקשה על בנות ואימהות בתהליכי היפרדות ואינדיווידואציה. הקשר בין אימהות ובנות, והעשייה הפרקטית המשותפת שלהן בחיי היום-יום, מחזקים את הזדהות הבנות עם תפקידים של טיפול והענקה לאחר.
דפוסים חברתיים גורמים לבנות לגדול ולהיות מטפלות, הן מפתחות זהות בעלת דפוסים אימהיים. הן לומדות להגדיר עצמן דרך התייחסות למשהו או דרך קשר שלהן למשהו ולא באופן נקי, עצמאי, אינדיווידואלי. בשלב מסוים מגלה הבת כי החברה מתייחסת בפיחות ערך למה שמתקשר עם נשיות, לעומת ההתייחסות המעצימה שהיא נותנת לגבריות.
במעגל החיים, בנות ואימהות מתקרבות ומתרחקות זו מזו. בתקופות של נישואין, הריון, לידה ואימהוּת יש נטייה חזקה להתקרבות ולהגדרות מחודשות של הקשרים ביניהן. בנות רבות מספרות שלא רצו להיות דומות לאימותיהן, ומצאו עצמן מהדהדות את ההתנהגויות של אימותיהן, באופן מודע ובלתי מודע. התקרבות וחיזוק הקשר בין בנות ואימהות מתחוללת גם לעת זִקנה וחולשה של האם. קשר מחודש זה שונה מהקשר הסימביוטי הראשוני. כל אחת מהן מביאה לתוך הקשר את הזהות האישית שהצמיחה, בקונטקסט התרבותי שבו גדלה.
ובנימה אישית, הקשר עם ביתי היה השתקפות לקשר המורכב עם אימי. כנערה היתי בת מתמרדת, מרוחקת.
כשנישאתי וילדתי את שני בניי, חלה התקרבות קלה ומערכת היחסים שלנו נוגנה כמו אקורדיון, פעם קרוב וצמוד ופעם רחוק וקר.
כשילדתי את ביתי הקטנה, הכל היה אחרת.
היתי במרחב שונה מבחינה רגשית. היתי שקטה ורגועה יותר.
היא היתה עלי כל הזמן, ינקה כל עת שרצתה. הקשר איתה היה אחר מכל קשר אחר שאני מכירה. היה מוכר ומחובר מאד, הכל ידוע ומותאם.
מתקיים ביננו דיאלוג תמידי ואין קונפליקטים.
זהו שיקוף ענק עבורי לקשר עם אימי.
השיקוף הזה שלח אותי לפני כשני עשורים, להלחם על הקשר איתה, לבנות דיאלוג מקרב ואוהב. מודה ומוקירה תודה לאל, על הנוכחות שלה בחיי, על הזכות להיות קרובה איתה
